רקע:

פסק דין חשוב מאד הדן בעניין רגיש ובעייתי: אחריות עוה"ד של המוכר להציג לרוכש ובא-כוחו, מידע שעלול לטרפד את עסקת המכר.

העובדות:

מקרה נוסף של רכישת נכס ללא בדיקה ראויה בתיק הבניין של הנכס במשרדי הוועדה המקומית. לנכס הנרכש לא היה היתר לשימוש למגורים.

נפסק:

בדעת רוב נפסק כי האחריות למחדל איננה רק של עוה"ד של הרוכשים, שלא עיין בתיק הבניין ולא גילה כי לנכס הנרכש אין היתר שימוש למגורים; אלא גם לעוה"ד של המוכר אחריות לכך שלא גילה מידע זה לרוכשים ולבא-כוחם. השופטת רביד והשופט שילה, בדעת רוב, קבעו, כי: "מסירת מידע מהותי בדבר טיב הנכס לצד שכנגד, לא מהווה פגיעה בחובת האמון שחלה על ב"כ המוכר לדאוג לאינטרסים של מרשו. תיאור נכון ומדויק בדבר מצבו המשפטי של הנכס היא חובה שחלה גם על ב"כ המוכר".

השופט שוחט, בדעת מיעוט, סבר כי אכן ישנה אחריות לב"כ המוכר כלפיי הרוכשים אולם לא כלפיי בא-כוחם, ובלשונו של השופט שוחט: "עו"ד המוכר אינו עובד של עו"ד הקונה הוא לא אמור לעשות את העבודה שלו או לשתף אותו בדעתו המקצועית…. אין להטיל אחריות על עורך דין של מוכר כלפי עורך דין של קונה רק מפני שלא חלק עמו את דעתו המקצועית. סבורני שמדובר בהרחבת אחריות לא מידתית ביחסים בין עורכי דין המייצגים צדדים שונים שצריכים להלך בין חובתם המקצועית כלפי הלקוח שלהם לבין חובתם כלפי הצד שכנגד בוודאי כלפי מייצגו".

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לעליון.