העובדות:

עוה"ד יצר מצג בפני התובע – לקוח שלו – כי הנכס הנרכש על-ידו הוא דירת מגורים בהיתר. בפועל מדובר היה בנכס ללא היתר בניה.

נפסק:

אי גילוי ללקוח כי לדירה הנרכשת אין היתר בניה אינה מהווה רק רשלנות מקצועית. בנסיבות בהן היה ברור כי עוה"ד ידע כי אין לנכס הנרכש היתר בניה – אי גילוי מידע זה ללקוח מהווה תרמית.

סעיפים בהסכם שכר הטרחה המשחררים את עוה"ד מאחריות נזיקית החלה עליו לפי הפסיקה – אינם תקפים וביהמ"ש יתעלם מהם.