העובדות:

עוה"ד ייעץ ללקוחותיו להשיב לצו עיקול שקיבלו, כי אין בידיהם נכסים של החייב. ייעוץ זה התברר כשגוי והלקוחות נדרשו לשלם כספים לנושי החייב.

נפסק:

כאשר קיימת קביעת משפטית כי במועד מתן צו העיקול היו בידי הלקוחות כספים השייכים לחייב – מהווה הדבר ראיה לכאורה כי הייעוץ שנתן עוה"ד ללקוחות, להודיע כי אין בידם כספים כאלו, מהווה רשלנות מקצועית.

כספים שחוייבו הלקוחות לשלם לנושים בשל התשובה השגויה שלהם ללשכת ההוצל"פ, במענה לצו העיקול, מהווים נזק שנגרם להם באופן ישיר מהייעוץ הרשלני של עוה"ד.