מבין השאלות הרבות המופנות אלינו, שאלת יכולתו של עוה"ד להגביל את אחריותו הנזיקית בהסכם, היא השאלה שחוזרת יותר מכולן. ישנן הגבלות שונות שמנסים עורכי דין לשלב בתוך הסכמים שהם עושים עם לקוחותיהם, ולא כל הגבלה דומה לרעותה. המקרה המוכר ביותר הוא של עורכי דין העוסקים במקרקעין, הקובעים תניה בהסכם המכר או בהסכם נפרד עם הלקוח, כי הם אינם נוטלים על עצמם אחריות באשר לבדיקת מצבו התכנוני של הממכר וכי לא ניתן לתבוע אותם בשל כך. כפי שנראה להלן, תניות מסוג זה יכולות להיות בעייתיות מאד וספק רב אם ביהמ"ש יכבד אותם

היה ותוגש  תביעה כנגד עוה"ד.

ראשית, יש לעשות סדר במושגים. אין חולק כי עורך דין יכול להגביל את הטיפול המשפטי שלו לעניין מסוים ולא לעניין אחר. ברור עוד שעו"ד אינו נוטל אחריות נזיקית על טעויות שאינן בתחום אחריותו המשפטית. אלו דברים ברורים. אך האם עורך הדין יכול להגביל את אחריותו הנזיקית בעניינים שהם, ברגיל, בתחום אחריותו? האם, לדוגמה, עורך דין המלווה עסקת הלוואה יכול לקבוע בהסכם כי הוא אינו נושא באחריות באשר לבטוחות? האם עו"ד המייצג בעסקת מקרקעין יכול לקבוע תניה בהסכם עם הלקוח כי אחריותו חלה רק על ניסוח ההסכם ולא על בדיקות המקדימות של הנכס.

הגבלת אחריות נזיקית – כללי:

לא מעט פעמים ניתן לשמוע עורכי דין העוסקים בתחום המקרקעין טוענים כי השכר המשולם להם לליווי העסקה, אינו כולל בדיקות של מצבו התכנוני של הנכס במוסדות התכנון. מכאן, בין היתר, נולדו התניות המגבילות את אחריותו של עורך הדין.

השאלה המקדמית היא האם הדין מכיר ביכולת להגביל את האחריות הנזיקית. בתי המשפט לא היססו לקבוע כי תניות בהסכמים אשר קבעו פטור לאחריות לנזקי גוף הן חסרות תוקף[ע"א 461/62]. בין בשל כך שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד או כי הדבר נוגד את תקנת הציבור, בתי משפט מצאו לא מעט הצדקות לאסור ולפסול תניות פטור לאחריות לנזקי גוף.

הגבלת אחריות – במקרה של רשלנות מקצועית:

ניתן היה לטעון כי אם הפסיקה אסרה על תניות פטור לנזקי גוף, הרי שתניות פטור לנזק כספי כתוצאה מרשלנות מקצועית, אפשרי. אף שאין פסיקה מנחה של בימ"ש העליון אשר ניתחה סיטואציה זאת, בעניין "פינקסו" [רע"א 5884/14] אומר ביהמ"ש, באמרת אגב, כי  "הסכמה חוזית בין עורך דין ללקוח ביחס לאי קיומן של אחת החובות המוטלות על עורכי דין ביחס ללקוחותיהם, לא תמנע אחריות ברשלנות של עורך דין אשר לא נהג על פיה".

אף כי, כאמור, ביהמ"ש אינו מסביר מדוע תניות פטור כאלו אינן יכולות לעמוד. אנו סבורים כי קימות הצדקות לא מעטות לביטול תניות פטור חוזיות לרשלנות מקצועית של עורך הדין.     
ראשית, תניית פטור שכזאת מהווה הגבלת גישה לערכאות.        
שנית, מדובר בהפרה של כללי אתיקה קוגנטיים בכלל, ושל חובת הנאמנות בפרט.   
שלישית, ניתן לטעון, כי תניה שכזאת סותרת עקרונות בסיסיים בדיני הנזיקין הקובעים משטר של אחריות ופיצוי.     
רביעית, ניתן לטעון כי מדובר בחוסר ת"ל במו"מ להתקשרות חוזית. בעיקר כאשר מדובר בשני צדדים שאינם שווי כוחות. 
חמישית, תניית פטור שכזאת, ניתן לטעון, נוגדת את תקנת הציבור.

מדובר, כמובן, ברשימה לא ממצה כאשר כל הצדקה כזאת כוללת עוד הצדקות משנה נוספות.

תניות פטור לאחריות ברשלנות מקצועית – סיכום:

למרות שניתן לטעון כי אין לראות בפסק הדין בעניין "פינקסו" כהלכה מחייבת, לא ניתן להתעלם מהדברים שקובע הש' רובינשטיין באשר להעדר תוקפן של תניות הפטור לאחריות מקצועית.

אנו סבורים כי תניות פטור חוזיות המגבילות את אחריותו המקצועית של עורך-הדין הן בעייתיות וסביר להניח כי ביהמ"ש אשר העניין יבוא לפניו יבטלן. אין מדובר במסקנה גורפת וכל מקרה יש לבחון לגופו. אך על עורכי הדין לתת את הדעת לכך שתניות חוזיות המצמצמות את אחריותם הנזיקית אינן חוסמות הגשת תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך הדין אשר התרשל במילוי חובותיו.