פרשת התרסקותה של חברת קופות הגמל "סלייס" מסעירה, בצדק, את המשק הישראלי. בעיקר הדברים אמורים להעברת כספי הפנסיה של החוסכים לקופות הגמל בניהול אישי [IRA]. כסף שהועבר לקרנות השקעה לא-סחירות שרשומות בארה"ב [מה שמכונה "הקרנות הזרות"]. אלפי מבוטחים שכספי הפנסיה שלהם – בהיקף של יותר מ 800 מיליון ₪ – הועברו לחברות עלומות הרשומות בארה"ב, ושספק רב אם הם אי פעם יזכו לקבלם חזרה. מינוי המנהל המיוחד, לפני כחצי שנה ל"סלייס", לא הצליח, לפחות לעת הזאת, להציל כספים אלו. לפי דיווחים אחרונים של המנהל המיוחד, לביהמ"ש המחוזי בת"א, רק סכום נמוך [פחות מ 10% מהכסף] הושב, עד היום, חזרה.
למחדל נוראי זה אחראים רבים. בראש וראשונה, חברת "סלייס" עצמה, כלומר, בעלי מניותיה ומנהליה; עובר לרגולטור, המפקח על "סלייס", רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, המופקדת על השירותים הפיננסיים בשווקי הביטוח; וכמובן "הקרנות הזרות" אליהם הוזרמו כספי הפנסיה של החוסכים אשר כעת המנהל המיוחד עושה מאמץ לקבל מהם מידע ואת הכספים חזרה. כך, בהקשר זה, ניתן לתהות גם באשר לאחריותם המקצועית של עורכי הדין שאישרו כי החברות האמריקאיות שקיבלו את כספי החוסכים, הם בבחינת 'קרנות-חוץ' כהגדרתן בדין. בעולם מתוקן, כולם יידרשו לתת את הדין על אחריותם למחדל זה.
אולם רשימה זאת תעסוק באחריותם המקצועית של היועצים הפנסיונים, סוכני הביטוח, משווקי ההלוואות, וכל מי "שתיווך" בין החוסכים ובין חברת "סלייס". אחריותם הרבה לטרגדיה שנגרמה לחוסכי הפנסיה, אף שהוזכרה מעט בפרסומים של פרשה זאת, לא נדונה בצורה מספקת ומקיפה. זאת, אף שיכול מאד להיות, כי דווקא הם, וחברות הביטוח שלהם, יהיו בין הנתבעים המרכזים בגין הנזקים האדירים שנגרמו לחוסכים.
האחריות המקצועית של היועצים הפנסיונים קבועה בדין הכללי. התרשלותם, ככל שגרמה לנזק, תחייב אותם לפצות את הנפגעים, מכוח דיני הנזיקין הרגילים. אולם, במקרה של היועצים הפנסיונים אשר הם מי "שהעבירו" את חוסכי הפנסיה מקרן הפנסיה הקודמת שלהם לחברת "סלייס" , קבע המחוקק חובות אמון והתנהגות מוגברים. למעשה, מבחינתו של המחוקק היועצים הפנסיונים היו אמורים להיות, לצד הרגולטור, "שומרי הסף" שאמורים למנוע את התרחשותה של הקטסטרופה שאנו נחשפים אליה כיום בפרשת "סלייס". מכאן עולה השאלה הגדולה היכן היו היועצים הפנסיונים וסוכני הביטוח בפרשה זאת?
הסטנדרטים המקצועיים המחמירים של היועצים הפנסיונים, וכל מי שעוסק בייעוץ פנסיוני, קבועים בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה-2005. המחוקק, באמצעות חוק הפיקוח, קבע שורה של הוראות קפדניות, שלא ניתן להתנות עליהם, בקשר עם פעילותם של היועצים הפנסיונים. הוראות שככל הנראה, הופרו בגסות על-ידי המעורבים הרבים בפרשה זאת.
בראש וראשונה קובע חוק הפיקוח כי כל עיסוק ב"ייעוץ פנסיוני" מצריך קבלת רישיון מהרגולטור. כאשר ההגדרה של יעוץ פנסיוני בחוק הפיקוח היא רחבה ועוסקת בכל ייעוץ בעניין כדאיות השקעת כספי הפנסיה. כלומר, סוכני ביטוח, משווקי הלוואות, מתווכים למיניהם, אשר ייעצו לחוסכי הפנסיה בעניין ניתוב כספיהם, ואינם מחזיקים ברישיון ליעוץ פנסיוני – עלולים לתת את הדין האזרחי והפלילי על מעשיהם.
בנוסף, קובע חוק הפיקוח שורה ארוכה של הוראות שכולן נועדו להגן על חוסכי הפנסיה ועל כספיהם מפני ייעוץ פנסיוני שאינו לטובתם. החוק קובע כי היועצים הפנסיונים יפעלו בנאמנות, בזהירות, ללא ניגוד עניינים, בייעוץ שהם מעניקים. עוד קובע חוק הפיקוח הוראות מפורשות [סעיף 12 לחוק] כי כל ייעוץ פנסיוני חייב יהיה להתאים "לצרכיו של כל לקוח", תוך התחשבות "בכל הנסיבות הצריכות לעניין". גם כאן, מדובר בהגדרה רחבה אשר נועדה להגן על חוסכי הפנסיה מפני ייעוץ פנסיוני שנועד להיטיב עם היועצים הפנסיונים עצמם.
אולם חוק הפיקוח אינו עוצר כאן. מתוך הבנה כי מדובר בסכומי כסף גדולים אשר נועדו להבטיח את עתידו של החוסך, יצר חוק הפיקוח מנגנוני הגנה שונים במטרה למנוע את הסטת כספי הפנסיה לפי טובתם של היועצים הפנסיונים – מה שככל הנראה ארע בפרשת "סלייס". כך קובע חוק הפיקוח חובת הנמקה, בכתב, להעברת כספי הפנסיה. עוד נקבעו מנגנונים ואיסורים על השכר שרשאי היועץ הפנסיוני לגבות עבור השירותים שהוא מעניק. חוק הפיקוח פורס רשת צפופה של מנגנוני הגנה ובקרה שנועדו היו למנוע את הפעולות של היועצים הפנסיונים שאנו נתקלים בהם כיום בפרשת "סלייס".
לאחר שהאבק ישקע ויתברר היקף הנזק [שללא ספק יהיה עצום, בסכומים של מאות מיליוני שקלים] יידרשו היועצים הפנסיונים, סוכני הביטוח, משווקי ההלוואות וכל מי שעסק ב"ייעוץ" לחוסכי הפנסיה להעביר את כספם לחברת "סלייס", לתת את הדין על מעשיהם ולפצות את חוסכי הפנסיה שעולמם חרב עליהם בעקבות הייעוץ הכושל שקיבלו.
HAND MADE BY
