תביעה נגד עורך דין בגין רשלנות מקצועית של עורך-דין או כנגד כל איש מקצוע אחר מתחילה מזיהוי הטעות. הטעות היא המרכיב הראשון הבסיסי של המעשה או של המחדל הרשלני, אך היא בהחלט אינה המרכיב היחידי. עוולת הרשלנות מתגבשת רק כאשר חובר אל הטעות מרכיב נוסף "הסבירות" – למעשה, היעדר הסבירות; אותו מושג חמקמק אשר בית המשפט נדרש למלא בו תוכן ולקבוע אם הטעות של עורך הדין היא חלק מהטעויות הלגיטימיות או שמא מדובר בטעות שעורך הדין הסביר – כלומר בית המשפט עצמו – לא היה טועה. הכרעה זו, אשר, במקרים הקיצוניים, היא פשוטה, הופכת להיות קשה יותר ככל שמתקרבים לאזור הדמדומים שבין הטעות "הרגילה" לבין הטעות שעורך הדין הסביר לא היה טועה. אולם, המסע הפרשני אינו מסתיים בזיהוי הטעות המהווה את היסוד של המעשה הרשלני. גם לאחר שהגיע הפרשן למסקנה זו, עליו לתת תשובה לשתי שאלות: האם נגרם נזק בר פיצוי בנזיקין? האם נזק זה נגרם כתוצאה מהטעות של עורך הדין?

תביעת רשלנות מקצועית היא לרוב תביעה מורכבת מאד. היא דורשת היכרות מעמיקה לא רק של דיני הנזיקין אלא גם ידע והבנה בתחום בו התרשל איש המקצוע. כך, לדוגמה, תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין, מצריכה היכרות לא רק עם דיני הרשלנות אלא גם עם התחום המשפטי בו התרשל עורך הדין.

ישנה כיום מודעות הולכת וגדלה לתביעות רשלנות מקצועית בכלל ולתביעות רשלנות מקצועית של עורכי דין בפרט. בתי משפט רואים בעורך הדין כמי שחב בחובות אמון מוגברות ללקוחותיו. חובות הכוללות גם מתן שירותים משפטיים בסטנדרטים מקצועיים סבירים.

לעיון נוסף בפסיקה ומאמרים בתחום הרשלנות המקצועית.