חובתו של עורך הדין היא לנסח ללקוחו חוזה שיבטיח את זכויותיו על הצד המועיל ביותר, על כך כבר עמדנו במאמרים קודמים. אולם, מה אם החוזה שבו הלקוח מעוניין להתקשר מטיל עליו סיכון משמעותי?

למעשה, בכל חוזה קיימת "חלוקת סיכונים" כלשהי בין הצדדים. לכן, יתכנו בהחלט מצבים בהם הלקוח מוכן להכנס לעסקה תוך כדי שהוא לוקח על עצמו במודע סיכון כלשהו. הסיכון להפסד עומד כמובן אל מול סיכוי לרווח כלשהו.

אם כן, הלקוח עושה את בחירותיו ושיקוליו לגבי כדאיות העסקה מבחינתו, ואילו עורך הדין נשכר על מנת לנסח את העסקה בצורה של חוזה משפטי, אך לא בכך מסתיימת חובתו של עורך הדין.

טרם ההתקשרות בחוזה מחייב, על עורך הדין לבחון את העסקה על פי ראות עיניו, ולהעריך את הסיכונים העולים ממנה. לאחר מכן, עליו לתת ללקוח את המלצתו המקצועית, וכן להבהיר לו את מהות הסיכונים המוטלים עליו מכח החוזה, ולפרוש בפניו את כלל הנתונים הנוגעים לכך באופן מפורט. כל זאת נעשה בכדי לאפשר ללקוח להפנים את משמעותו והיקפו של הסיכון שהוא נוטל.

מה אם הלקוח מעוניין לפעול בניגוד להמלצתו של עורך הדין?

לדוגמה, מצב בו עורך הדין זיהה בעסקה סיכונים גדולים ואף בלתי סבירים, אך הלקוח מעוניין בכל זאת להכנס לעסקה בניגוד להמלצת עורך דינו.

כאמור, הלקוח רשאי לשקול את שיקוליו ולבצע החלטות עסקיות כראות עיניו, וזאת על אף סיכון אפשרי הנובע מהן. אולם מהצד השני, עומדת חובתו המקצועית של עורך הדין להגן על האינטרסים של לקוחו. בשל כך, נשאלת השאלה: מהו הסטנדרט הראוי שלפיו עורך הדין צריך לפעול במצבים מעין אלו?

למעבר לעמוד תביעה נגד עורך דין >>

בעניין זה ניתן לאתר בפסיקה שתי גישות:

הגישה המקלה – מסמך הבהרה: לפי גישה זו, על מנת להסב את תשומת ליבו של הלקוח למכלול הסיכונים הנובעים מן העסקה, על עורך הדין לעגן את הדברים במסמך שישלח ללקוח ובו תובהר עמדתו של עורך הדין ביחס לסיכונים באופן מפורט.

הגישה המחמירה – התפטרות מייצוג: כאשר הלקוח מעוניין לפעול בניגוד להמלצתו של עורך הדין, משמעות הדבר היא כי עורך הדין אינו יכול לתמוך בחוזה שנוסח מבחינה מקצועית, והוא לא יכול לקחת עליו אחריות. לפיכך, עליו לעשות מעשה ולהתפטר מייצוג הלקוח. על פי גישה זו, רק מעשה שכזה יציב "תמרור אזהרה" משמעותי בפני הלקוח, וכך יבין את כובד הסיכון שהוא לוקח.

הדגש הוא על הפנמת הסיכון על ידי הלקוח, כך שיוכל לבצע את בחירותיו באופן מושכל ויעיל. לכן, יש לבחון בכל סיטואציה באופן פרטני את פעולתו של עורך הדין אל מול הלקוח והמידע שהועבר אליו.