פסק דין בעניין נזק ראייתי בתביעות רשלנות מקצועית [ע"א 28344-05-23 אבו עסבה ואח' נ' ותד].
העובדות:
בפסק הדין בעניין אבו-עסבה, נדון מקרה של עו"ד אשר נקבע לגביו כי הוא לא הגיש במועד תביעת ליקויי בניה באופן שהתביעה התיישנה ולא ניתן היה להגישה.
קשר סיבתי לנזק: משפט בתוך משפט
בעניין אבו-עסבה, נקבע ע"י בתי המשפט כי עורכי הדין טעו באי-הגשת התביעה במועד. היה על עורכי הדין לפעול אחרת מהדרך בה פעלו. כעת, נפנו בתי המשפט לשאלת הקשר הסיבתי לנזק. כלומר, בהנחה שעורכי הדין היו פועלים כעו"ד סבירים ומגישים את התביעה במועד – האם בכך היה נמנע הנזק מהתובע. הליך זה של בחינת הקשר הסיבתי בתביעות רשלנות, נקרא גם "משפט בתוך משפט". קרי, על בית המשפט לנהל מעין משפט זוטא ולהכריע האם הטעות של עורך הדין גרמה לנזק ללקוחו-התובע.
בעניין אבו-עסבה, קבע ביהמ"ש כי גם אם היתה מוגשת התביעה בתוך תקופת ההתיישנות היא היתה נדחית ולכן לא נגרם ללקוח-התובע נזק.
נזק ראייתי
הליך בירור הקשר הסיבתי לנזק במקרים שהוצגו לעיל הוא, במידה רבה, היפותטי. שכן, לא באמת ניתן לדעת אם התביעה היתה נדחית אילו היא היתה מוגשת במועד. התובע-הלקוח שצריך להוכיח גם את הקשר הסיבתי לנזק, נמצא במצב ראייתי מורכב ובעייתי. נגרם לו נזק ראייתי משמעותי כתוצאה מהרשלנות של עורך-הדין.
בעניין אבו עסבה, בתי המשפט התייחס לנזק הראייתי שנגרם ללקוח התובע את עורך דינו,
בעניין אבו-עסבה, בחן ביהמ"ש המחוזי את 'הנזק הראייתי' בכלים יותר פרוצדורליים. לדידו של ביהמ"ש המחוזי, משעה שהתובעים לא כתבו במפורש בכתב התביעה כי נגרם להם נזק ראייתי ומה בדיוק הנזק הראייתי שנגרם להם – לא ניתן להכיר בטענה זאת.
HAND MADE BY
