רקע:
פסה"ד החשוב של בימ"ש העליון בעניין "אבידן" [רע"א 7706/22 סינגר אטיה נ' אבידן]; העוסק בקביעת שכ"ט בהסכם שכ"ט מותנה, במקרה של הפסקת ייצוג. פסה"ד הנוכחי של ביהמ"ש המחוזי בת"א מאמץ את ההלכות שנקבעו רק לפני זמן קצר בעניין זה.
העובדות:
תנאי בהסכם שכר טרחה מותנה, הקובע את גובה השכר שיישלם הלקוח בעת הפסקת ייצוג.
נפסק:
- לקוח רשאי להפסיק את השרות המשפטי הניתן לו. כאשר הוא עושה זאת מעילה סבירה הוא אינו חייב לשלם שכר טרחה החורג מהשכר הראוי לעוה"ד עבור העבודה שבוצעה.
- תנאי בהסכם שכ"ט הקובע כי בעת הפסקת ייצוג ישולם שכר טרחה קבוע ללא קשר לשכר הראוי, יוצר ניגוד חריף בין טובת הלקוח ובין האינטרס האישי של עוה"ד. תנאי כזה פוגע קשות "בזכותו של הלקוח להחליף את הייצוג. משכך, הוראה זו מנוגדת לתקנת הציבור ודינה בטלות".
- חריג לכלל זה הוא מקרה בו מפטר הלקוח את עוה"ד בחוסר תום-לב על מנת לנשלו מחלקו בדמי הזכייה או מתוך מניע פסול אחר.
- במקרה בו הופסק הייצוג של עוה"ד מסיבה סבירה ובת"ל, על עוה"ד להוכיח מהו השכר הראוי עבור תקופת הייצוג. במקרה הנוכחי הוכיח עוה"ד את השכר הראוי.
