לפני זמן לא רב, ניתן פס"ד חשוב מאד של ביהמ"ש העליון בתחום הרשלנות המקצועית. זאת, בערעור שהוגש דווקא בתיק רשלנות מקצועית של רואה חשבון

[ע"א 7406/22 דרדור נ' לוי, פס"ד מיום 09.08.2023].

העובדות:

העובדות בפסה"ד בעניין דרדור, עסקו באדם [המערער] שפנה לרואה חשבון לצורך קבלת שירותיו המקצועיים. בין המערער ורואה החשבון הוסכם כי האחרון ייצג אותו מול רשויות מע"מ ומס הכנסה ויעניק לו את השירותים המקצועיים הנדרשים לשם כך.

לרוע המזל, המערער נפגע בעת עבודתו, אולם המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו כנפגע "תאונת עבודה" בשל העובדה שהוא לא היה רשום במוסד לביטוח לאומי במעמד של "עצמאי". המערער הגיש תביעה לבימ"ש המחוזי בבאר-שבע נגד רואה החשבון בטענה שהיה על רואה החשבון לטפל ברישומו במוסד לביטוח לאומי ולמצער להפנות את תשומת ליבו לכך שיש צורך בשינוי המעמד שלו במוסד לביטוח לאומי.

ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע דחה את התביעה. לשיטת ביהמ"ש המחוזי, משעה שהייצוג של רואה החשבון הוגבל לטיפול מול רשויות מס-הכנסה ומע"מ, לא ניתן להטיל אחריות על רואה החשבון על מחדל בקשר לרישום במוסד לביטוח לאומי. בית המשפט העליון, קיבל, כאמור, את הערעור וביטל את קביעת ביהמ"ש המחוזי.

תחולת הרשלנות והיקף הייצוג:

בפסק הדין החשוב שכתב הש' י' עמית, נקבע כי על-אף שלא הוסכם בין המערער ורואה החשבון כי האחרון ייצג אותו גם מול המוסד לביטוח לאומי, היה על רואה החשבון להעלות סוגיה זאת מיוזמתו. שכן הלקוח-המערער הוא בבחינת מי "שאינו יודע לשאול". כלומר, על איש המקצוע להציג ללקוחו את כל העניינים הדורשים טיפול מקצועי, גם בעניינים המצויים מחוץ להיקף הייצוג עליו הוסכם. ובמילותיו של בימ"ש העליון: "גם אם נושא הביטוח הלאומי לא עלה מפורשות בפגישתם הראשונית של המערער והמשיב, היה על המשיב [רואה-החשבון – א"ה] להעלות את הסוגייה ולברר את סטטוס הטיפול בנושא".

לכל הפחות, ממשיך פסק הדין וקובע, היה על רואה-החשבון לוודא כי המערער מודע לחובותיו כלפי המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לדיווחים ולתשלומים.

עורך הדין הוא אינו "כותב בקשות":

פסק הדין של ביהמ"ש העליון בעניין דרדור אינו קובע הלכה חדשה אלא הוא חוזר למעשה על הלכות ישנות של ביהמ"ש העליון הקובעות כי הרשלנות המקצועית של עורך הדין [או כל איש מקצוע אחר] אינה נבחנית במבט "טכני" צר הבוחן את גבולות הגזרה המדויקים של הייצוג המשפטי. מצופה מעורך הדין המעניק את שירותיו המקצועיים, לבחינה כוללת של מצבו של הלקוח המתדפק על דלתו. כך באחת הפרשות הידועות [ע"א 751/89 מוסהפור נ' עו"ד שוחט] כתב הנשיא המנוח שמגר את הדברים הזכורים הבאים: "עורך-דין אינו דומה לכותב בקשות. כאשר לקוח מפקיד בידיו את עניינו, אין לצפות לכך שהלקוח יידע בעצמו, בכל מקרה, מה הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור של כל הטעון בדיקה".

לסיכום, עורך-הדין המעניק ייעוץ משפטי ללקוחו צריך להפנות את תשומת ליבו לבעיות משפטיות העלולות להיווצר, גם אם אלו אינן בתחום הייצוג המשפטי המוגדר שסוכם ביניהם.